הילדים>
אפשרות לעתיד טוב יותר

מרינה, ילידת אוקראינה, הגיעה ליחידת האמהות כשהייתה בת 23 ועמה שני ילדיה, הבן דניאל בן שלוש וחצי והבת אנה בת שנתיים. היא נשלחה אל היחידה מישוב בצפון הארץ לאחר שצוות הרווחה במקום הזדעזע עמוקות ממצבה ומסיפור חייה האכזרי. אף שפגעה בילדיה והזניחה אותם, האמין צוות הרווחה שעומדת לה זכות בסיסית לקבל הזדמנות שיקומית.
אמה של מרינה נפטרה בלידתה ומרינה גודלה על-ידי אביה ואחיותיה אשר דחו אותה והתנכרו לה, להבנתה כיוון שהאשימו אותה במות האם. בני המשפחה התעללו בה כל הזמן, לדוגמא: בגלל שלא סידרה את חדרה, נהגו לקשור אותה לשעות רבות בחצר. כשהייתה מרינה בת 14 מכרו אותה בני המשפחה לארגון פשע הסוחר בנשים. הארגון כפה עליה לתת שירותי זנות. כשהייתה בת 18 "העלה" אותה הארגון ארצה, מכר אותה לארגון מקומי שהמשיך והפעיל אותה כשפחת מין. הסרסור שקנה והשתמש בה הוא אבי שני ילדיה שגם הוציא אותה מבית הבושת בו שהתה. האב נעצר ונכלא. 
לקראת כליאתו, העביר אותה הסרסור לאחריות אמו, אשר השפילה אותה וניצלה אותה כשפחה לעבודות ניקיון. כעבור זמן הועברה לחדר במלון ושוב אולצה לתת שירותי מין. בשלב זה דיווחו שכנים לרשויות שמרינה נראית שיכורה ומזניחה את ילדיה. בבדיקת המצב התברר בין היתר שמרינה נהגה להשקות את ילדיה באלכוהול: "כדי שיהיה שקט".
קליטת המשפחה ביחידה הייתה איטית ורצופת בעיות. יחד עם זאת, כבר מההתחלה נראו במקביל גם סימנים מעודדים. סימנים אלה קבלו תנופה והפכו למשמעותיים כעבור מספר חודשים.

בתחילת שהותה ביחידה הייתה מרינה כל הזמן עצובה ומדוכאת, כבויה וחסרת הבעה. היא הייתה פסיבית ומנותקת עד כדי כך שחזרה לתקשר עם הסובבים אותה רק לאחר שנגעו בה. היא לא הביעה כל רגש חיובי כלפי ילדיה ולא התעניינה באחרים. היא הציפה את הילדים במתנות ובממתקים אך לא הציבה להם גבולות כלשהם. לעיתים קרובות התפרצה על הילדים בזעם אדיר, בעיקר כלפי דניאל. בהתפרצויות אלה לפתה את הילד בזרועו בחוזקה וגררה אותו בין הקומות כשהיא צורחת, רועדת בכל גופה, מקללת אותו ואת הצוות ודוחה כל ניסיון לעזור לה. התפרצויות אלה נמשכו כנצח לדעת הצוות והאמהות האחרות. מתוך דבריה בתקופה זו הבינו המטפלות שלדעתה עליה לשהות ביחידה תקופת זמן "עד שיוסדרו ענייניה הפורמאליים".
בנה דניאל היה מנסה להתקרב אליה כמו תינוק. כאשר התעלמה ממנו היה מתנהג כעבריין: פוגע בה, מתעלל בה ונוטש אותה. נגד רצונה הסתובב דניאל בבניין וביקש מתנות וממתקים מאנשים שונים, השתולל ללא רסן, התרחק ממנה כמה שאפשר, העדיף לבלות בחדרי אמהות אחרות ולאכול עימן ארוחת ערב!

עם זאת, במקביל לכשלים הללו מרינה הגיעה בדייקנות לפגישות הטיפול, שלוש בשבוע, בהן היה ברור שהיא משתדלת להבין את מצבה. מתחילת שהותה ביחידה, מרינה טיפלה בילדיה ללא כל דופי. מרינה הזינה, בישלה וקנתה, דאגה לבריאות ילדיה, הלבישה אותם, דאגה לכל הפעילויות הקשורות בגן הילדים ושמרה על ניקיון וסדר בדירה. מרינה הצליחה לעמוד בתקציב שעמד לרשותה ואף יצאה לעבוד בעבודות ניקיון פעמיים בשבוע.

מרינה נקשרה במהירות למטפלת שלה ואל מרבית צוות היחידה.
בהדרגה ובמקביל לתהליך הטיפולי חלה התקדמות מרשימה מאוד בכל תחומי החיים של מרינה: היא נכנסה ליחסים עם אחרים, הביטה, חייכה ונגעה.
חל שינוי עצום ביחסיה עם הילדים, היא החלה לחבקם, שוחחה עימם כמו אם רגילה וכן למדה להציב עבורם גבולות ברורים. הצוות נהנה מאוד לראות עד כמה היא אוהבת את ילדיה וקשורה אליהם. דניאל ואנה נקשרו לאמם, לא מתוך פחד.
מרינה סיימה את שהותה ביחידת האמהות ויצאה חזרה אל ביתה כאם שבאחריותה לטפל בתא המשפחתי ולהמשיך להתחזק.

בניית אתריםבניית אתרים 
בית שבתי לוי רח' מונטיפיורי 15,חיפה 33725 , טלפון 8374259- 04